פסק-דין בתיק ת"א 2416-08

1.      מינהל מקרקעי ישראל הגיש תביעה זו לפינוי סילוק יד וכן תביעה כספית כנגד חברת סלקום ישראל בע"מ בגין מתקן, אנטנה שהוצבה במקרקעין אשר בבעלות התובע, שהוקצו לחברת "כל ישראל חברים"  למטרת הקמת בית הספר החקלאי "מקווה ישראל". כמפורט בכתב התביעה  סעיף 5 לחוק בית הספר החקלאי מקווה ישראל התשל"ו 1977 (להלן:"החוק"), קבע שניתן ליתן היתר לבניה או לשימוש במקרקעין לכל מטרה שנועדה לקדם את מטרותיו של בית הספר. הנתבעת פנתה בשנת 2003 וביקשה אישור מהתובע להצבת האנטנה. התובע סירב אולם למרות זאת בשנת 2004 הוצבה האנטנה וכן מכולת מכשירים. משכך הוגשה תביעה זו לסילוק וכן לתשלום דמי שימוש ראויים עבור כל התקופה.

2.      הנתבעת הגישה כתב הגנתה וטענה מספר טענות:

א.      הקמת המתקן אינה מנוגדת לחוק שכן אין מדובר בשימוש במקרקעין שלא לשימוש בית הספר.

ב.       מתקן התקשרות כמוהו כמתקני תשתית אחרים המצויים במקרקעין.

ג.        הקמת המתקן תואמת הוראות חוק התקשורת, נעשתה לאחר קבלת היתר בניה כדין מהוועדה המחוזית ולאחר קבלת כל האישורים וההיתרים להקמתו.  הקמת המתקן תואמת תוכנית מתאר ארצית 36.

ד.       הנתבעת השקיעה הנתבעת סכומי כסף ניכרים בהקמתו.

ה.      לנתבעת ולתובע הסכם גג למתקני תקשרות זעירים אשר מסדיר הקמת מתקני תקשורת במקרקעין אשר בניהולו של התובע בכל רחבי הארץ ומכוחו מתיר התובע לנתבעת הקמת מתקנים תקשורת.

3.      הצדדים ניסו במהלך התקופה מהגשת התביעה להגיע להסדר ביניהם שיביא לסיום המחלוקת מחוץ לכתלי בית המשפט, וכאשר לא צלחה ידם הסכימו לסכם טענותיהם בהסתמך על כל החומר המצוי בתיק, כולל תצהירים שהוגשו על ידם.

4.      דיון משפטי-

5.      טענתה הראשונה של הנתבעת הינה העדר סמכות ענינית שכן הסעד המבוקש הינו סילוק יד והריסה כאשר הריסה אינה בסמכות בית משפט זה. הסעד העיקרי המבוקש הינו סעד של סילוק יד, כאשר ההריסה הינה נלווית לסעד זה, והינה למעשה הסעד הטפל לעיקר. ראה לענין זה ע"א 4796/95 אלעוברה נ' אלעוברה, פד"י נא (2) 669 ,674.

6.      טענה נוספת הינה כי יש מקום לדחות התביעה בשל השיהוי בהגשתה. אומנם התביעה הוגשה באיחור אולם עדיין במסגרת הקבועה בחוק. עסקינן במקרקעי ציבור . הנתבעת טוענת שהשקיעה כספים רבים במהלך השנים בהקמת ותחזוק המתקן. אף אם היתה התביעה מוגשת לפני כמה שנים, לא היה זה מעלה או מוריד לענין הכספים שהושקעו בהקמת המתקן. לענין תחזוק המתקן לא הוצגו כל ראיות לכספים שהושקעו ועל כן איני יכולה להדרש לענין זה.

7.      בהתאם למסמכים שהוגשו בין הצדדים נחתמו חוזי גג למתקני תקשורת זעירים. חוזי הגג הסדירו הקמת מתקני התקשורת במקרקעין שבניהול התובע בכל רחבי הארץ ומכוחו מאפשר התובע לנתבעת להקים מתקני תקשורת במקרקעין השונים אשר בניהולו אשר בין השאר מוחכרים על ידי גופים כגון בית ספר מקווה ישראל. כפי שפירטה הנתבעת בסיכומיה מערכת היחסים שבין התובע לנתבעת היתה שהנתבעת הקימה את מתקני התקשורת והיתה מסדירה את נושא התשלום לתובע. הנתבעת שלחה לתובע את הטבלה של האתרים שם סומן אף האתר נשוא התביעה (נספח י/ לתצהיר הנתבעת).

8.      אין כל מחלוקת שלא היתה כל הסכמה של התובע להצבת האנטנה, כאשר אף מדברי נציג הנתבעת בדיון ביום 19.1.11 עלה שהנתבעת פנתה טרם הצבת המתקן לתובע לקבל אישורו, אולם הוא סירב. כך ניתן לראות כבר ממכתב מיום 21.7.03 שהינו בהמשך לפניית הנתבעת מיום 26.3.03.

משכך ומשהוצב המתקן ללא אישור התובע כיצד יכולה הנתבעת לטעון להסכמה?

טוענת הנתבעת לקבלת היתר בניה להצבת המתקן.

העובדה שקיים היתר בניה אינה גוררת עמה המסקנה שיש להתיר הצבת המתקן ללא אישור בעלי הקרקע שהביע דעתו שאין רצונו בכך. לא הוכח בפני שהתובע חתם על כל מסמך שהוא בכל הנוגע להיתר הבניה, משכך ומשפעל המחזיק במקרקעין בניגוד לדין כפי שפירטתי לעיל, אין בכך כדי לחייב התובע, בעלי המקרקעין.

 משכך אף האחזות הנתבעת בהסכם הגג אינה יכולה להועיל לה, שכן אף לפי ההסכם יש צורך בהסכמת התובע להצבת המתקנים, כאשר כאן לא התקבלה כל הסכמה, ולמעשה לא ניתן כל אישור.

עלי להוסיף שעולה מסיכומי התובעת שהנתבעת כלל לא פנתה למינהל והעבירה לו הבקשה וברור שלא קיבלה כל הסכמתו להגשת הבקשה להיתר.

9.      בכל הנוגע להשקעות הנתבעת בהקמה לא ברור מדוע החליטה הנתבעת להקים המתקן לאחר שלא קיבלה האישור דווקא במקרקעין אלה, כאשר יכולה היתה לעשות כן במקום אחר בהסכמת התובע או בעלי הקרקע.